נינה שלום מנהלת היחידה ההתפתחותית לגיל הרך

שמי נינה שלום בת 67  נשואה לאיתן, ד"ר לכימיה, מזה 44 שנים ואם לשלושה ילדים. מתגוררת בגבעת אלה.

עבודה

 במקצועי אני קלינאית תקשורת. במשך כ-40 שנים עבדתי כקלינאית תקשורת וריכזתי את התחום במשרד החינוך עפולה. לפני כשנה, ערב יציאתי לפנסיה, נקראתי לעזור להקים ולנהל את היחידה ההתפתחותית במרכז לגיל הרך בעפולה. כיום אני מנהלת את היחידה בה עובדים צוותים ממקצועות הבריאות (פרא רפואיים) קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים ומטפלים רגשיים. בנוסף מדריכה את צוות הקלינאיות במקום.

עצמאות, העצמה בית משפחה

 למעשה בגיל בו חברותיי יצאו לפנסיה אני בחרתי להתחייב לפרויקט גדול (בתחום הקרוב לליבי). כיום אני מקדישה את כל כולי לתפקיד הניהולי. הצוות שעובד במרכז, מורכב ברובו מנשים צעירות,(יש גבר אחד), חלקן אף צעירות מילדיי. העבודה עם אנשים צעירים שומרת אותי צעירה, חדה, נמרצת ומעודכנת.

ילדי בגרו, דבר המאפשר לי להתמסר לעבודה, בתמיכה אוהבת של משפחתי.

 תובנות שבאו עם הגיל?

היום, ובמבט לאחור, הייתי דוחה את תחילת לימודיי האקדמיים. אחרי השחרור מהצבא מאוד רציתי להיות דיילת. הורי לא אפשרו לי, הציפייה היתה שמיד אתחיל לימודים אקדמאיים. בדיעבד אני מצרה על כך.

תובנה חשובה ואולי לא פופולארית היום, היא לפנות מקום וזמן לאימהות ולא לפחד. אני מאמינה שאפשר להשלים קריירה בשלבים שונים בחיים, אבל השנים הראשונות של הילדים הן יקרות ערך ולא חוזרות.

היום כאשר נשים בצוות שלי מספרות לי שהן בהריון אני מברכת על כך, והן בדרך כלל קצת המומות מהתגובה שלי. אני מקבלת באהבה כל הודעה כזו, הדרך שלי היא אולי לא קונבנציונאלית,  אבל אני מאמינה שהאישיות הטיפולית חשובה גם למשפחה וגם לעבודה.

התמודדות עם קשיים

אני אופטימית ללא תקנה. עברתי עם שלושת ילדי טראומות רפואיות קשות מאוד, בתי הבכורה עברה תאונת דרכים קשה וחייה היו בסכנת במשך חודשיים ימים. לבני גילו גידול בגבו במהלך קורס טייס וכמעט במקביל בני האחר שבר את גולגלתו בנפילה מסולם בעת ביצוע עבודה מועדפת. בחלק מן הזמן עבדתי על "טייס אוטומטי". אני חושבת שאנחנו מגלות את הכוח שטמון בנו כאשר אנו נזקקות לו. אחותי תמיד היתה לצדי, ואנחנו לא יודעות לבכות או להתפרק.

כל חיי עבדתי עם ילדים עם קשיים וצרכים מיוחדים, זה עולם שמוכר לי. יש לי כתפיים חזקות, מאמינה בטוב ומקווה שזה ימשיך להצליח לי.  שנת הקורונה בהחלט הציבה בפניי קשיים במסגרת העובדה. עשיתי הכל כדי שהמרכז שאך קם ישרוד. התרוצצתי בין הגופים השונים לקבל אישורים על מנת שנוכל לקיים מפגשים חיים ולא בזום, רכשתי לצוותים מסכות שקופות בכדי שהילדים יוכלו לראות את תנועות השפתיים של המטפלים, ובעיקר הסברתי את הצורך בתוספת תקציב למרכז.

אופנה וקניות?

זו התרפיה שלי. אני לא רוכשת באתרים, חייבת למשש ולמדוד. אוהבת מאוד מעצבים ישראלים, ומקפידה לרכוש מהם.

מאוד חשובה לי הנראות והאסתטיקה, ציפורניים מטופחות, צבע בשיער, איפור. מכנים אותי "נינה בסטייל". עבודתי מחייבת לבוש נוח, הכי אוהבת ג'ינס ועליונית יפה. אחותי ובתי הן הפרטנריות האידאליות שלי לקניות.

מדוע רכשת נעליים של AMRIA?

ראיתי אותן לראשונה בחנות בביתן אהרון והתאהבתי. יש להן סטייל מטורף, משלימות כל הופעה והופכות אותה לאלגנטית.